אני מסתכלת לך בעיניים
אני אמנם לא רואה את הילדים שלך דרכן
אבל אני רואה דרכן את העייפות
לפעמים את חוסר האונים
אני רואה דרכן את זה שאת כל כך רצית להיות אמא
וחיכית, ואולי אפילו התאמצת מעבר לרגיל
ועכשיו...
כל מה שאת רוצה זו עוד שעת שינה
או שעה של שקט -
בלי הילדים...
אני שומעת אותך מתוסכלת
ובעיקר אני שומעת אותך
אומרת לעצמך שוב ושוב
ש"ככה זה - זאת המציאות"
"ככה זה ילדים, אין מה לעשות"
ועם המחשבה הזאת -
פעם את מצליחה יותר לנווט
ופעם עומדות לך דמעות בקצה של הגרון
כשאת כבר לא יכולה יותר.
גם אני הייתי שם, בדיוק כמוך
ואולי אפילו הרבה יותר גרוע...
כשהראשון שלי נולד - הכל היה מדהים.
היינו זוג הורים צעירים ומאוהבים
ונפעמנו מהפלא הקטן והמתוק שהגיע.
אבל כשהגיע השני...
לאט לאט ובהתמדה התחיל האושר להיעלם.
העייפות, הלחצים, לילות בלי שינה...
"את יכולה לשבור לי את היד"
אמר לי הבכור שלי כשהיה בן עשר
כשניסיתי להכריח אותו להרים נעל שזרק
"אבל אותי לא תשברי"
"אהוב שלי"
רציתי לזעוק
"אני לא רוצה לשבור אותך,
אני רק רוצה שתתנהג יפה!"
אבל כבר לא היה מי שיקשיב...
כל כך אהבנו, כל כך השקענו וכל כך השתדלנו -
אז איך זה קרה?
איך התפתחו היחסים האלה
של כעסים וריבים בלתי נגמרים??"
עם השאלה המטרידה הזאת הסתובבתי
וכאילו בלי קשר בכלל, לגמרי במקרה
הגעתי לסמינר ללמוד כמקצוע את שיטת אדלר
שהיא הראשונה אך ממש לא האחרונה שלמדתי.
ביחד עם כל ההתנגדויות לשיטה, שעלו לי באופן טבעי
ההבנה הכי חשובה שקיבלתי שם היא -
שזה בידיים שלי!
למדתי מתוך מחקרים רבים שנעשו בתחום,
שיש להורה יכולת השפעה מכרעת על אופי התנהגות הילד!
ברגע שנחת לי האסימון הזה, הרגשתי כאילו גל צונאמי בא והפך לי את כל המחשבה.
רציתי ללמוד הכל מהכל, החלטתי שאני לא אעצור עד שאוכל סוף סוף
לתת לילדים שלי, בפעם הראשונה, את מה שהם באמת צריכים.
לא עוד משחק או צעצוע, אלא - אותי מחדש. ואותם מחדש. קצת אחרת.
וזה קרה.
תחושת הפליאה מעצם זה שיש לי יכולת השפעה
ושינוי על הילדים שלי, ממש בקלות יחסית
החיוך הענקי ואנחת הרווחה מכל התנהגות חיובית חדשה
של כל ילד שלי -מילאו את חיי.
בסופו של דבר,
החלטתנו להרחיב את המשפחה ויש לנו 5 ילדים
(ובשלב מסוים היינו משפחת אומנה לעוד 5 ילדים נוספים)
אז כנראה שהדברים באמת השתנו אצלי...
ואת?
יכולה רק לתאר לעצמך כמה דברים עברתי איתם...
אז עכשיו, אחרי כל השנים האלה...
אני פה בשבילך.
אני יכולה להיות איתך!
ואת אולי שלא חושבת על הסיכוי הזה...
שאני יכולה לשנות לך את המציאות הזאת עכשיו.
אני יודעת שלא תאמיני לי אם אני אגיד לך
שאפשר אחרת.
כי הרי אם היה אפשר אחרת
בטח כבר היית יודעת את זה.
אז אגיד לך את זה הכי פתוח שיש -
זה לא שהשינוי הזה הוא הדבר הכי פשוט בעולם
אבל זה כל כך אפשרי וזה כל כך בהישג יד
הרבה מעבר למה שאת מדמיינת לך.
תארי לך -
שבמקום לפתוח את הבוקר בטירוף המשפחתי הקבוע
(השכמות? תזכורות? ריבים? צעקות?)
תארי לך -
שהילדים קמים (לבד?), מתארגנים (לבד?),
את שותה קפה, מסתכלת עליהם וכל מה שנשאר לך לעשות -
זה רק לחייך...
תקשיבי לי,
אל תפספסי את זה.
אל תתני לזה לברוח לך בין הידיים
כי זה פה. זה ממש לידך.
תשאירי פה את הפרטים שלך עכשיו,
ואני אחזור אלייך בהקדם לגבי ההדרכה ההורית.
*מספר המקומות מוגבל